הבית הטוסקני בשדה נחמיה

תכנון אדריכלי ועיצוב פנים לוילה בסגנון כפרי בהרחבה של קיבוץ שדה נחמיה

הסיפור של הבית

בעלי הבית הם זוג והורים לשלוש בנות מתבגרות בעל הבית הוא איטלקי ממילאנו בירת העיצוב (אם מעלימים את פריז מהמפה – 🙂 ) אוהב עיצוב מושבע שבשעת הצורך וכתחביב מנגר כל מיני אלמנטים – חלקם משולבים בעיצוב של הבית. בשנות העשרים לחייו הגיע כמתנדב לדרום הארץ לקיבוץ מגן ושם הכיר את אשתו לימים בת הקיבוץ שמצאה ועודנה מוצאת את החן בפשוט ובצנוע. הסינרגיה בניהם יצרה מערך של מרקמים צבעים ואלמנטים ששולבו בבית חלקם ייצור עצמי שלהם, חלקם נקנו במיוחד עבור הבית הזה אבל הרוב בעיקר נאסף במשך שנים בהם טיילו הזוג בכל העולם יחד עם הבנות ואספו חוויות, סיפורים ומזכרות רבות. הם בחרו להתחיל יחד את חייהם במקום חדש וראשוני לשניהם וערקו לצפון לקבוע את משכנם.

לשניהם טעם מעולה והירידה והדקדקנות לפרטי הפרטים הייתה לי כאדריכלית שעור מעלף. כשהגעתי לבית הסתחררתי מעומס הפרטים – אבל מבחינתם מזכרת שלא יועד לה מקום בתכנון הבית היא זיכרון שנפרדים ממנו לשלום ועם זה אי אפשר היה להשלים. אז תכננו בית שידע להכיל בתוכו קשת גוונים גדולה, סגנונות, צבעים ובעיקר המון סיפורים. חלק מהפרטים הם שעון חול עתיק וכורסת עור ירוקה שבעל הבית ירש מסביו, מיכל הזרעה שבעלת הבית ירשה מסבה שהיה רועה צאן בראשית הקיבוץ. קרני שור מטיול בספרד ומסיכות מביקור בונציה, מאוזניים מקורסיקה וגונג מסין, סט מנורות מפריס, סט צלחות מטוסקנה ואריחים מצוירים שנקנו משוק הפשפשים ביפו והוטמעו בקיר.

את מנורות הפסיפס הצבעוניות הם הכינו יחד כל המשפחה בדומה לתריסי העץ שגם בימים אלו הם עמלים עליה. את דלת הכניסה ואת דלתות ארון המעילים הם קנו מאספן דלתות שייבא אותן מסוריה, הם שיפצו שייפו וצבעו. אני בטוחה שבכל ביקור שלי כאדריכלית לאורך זמן הבית ישנה את פניו. ככל שיאספו יותר זיכרונות כך יגדל עומס הפריטים בבית. כששומעים את הסיפור מאחורי הפריט העומס הופך לעושר.
צילום: רן ארדה

פרויקטים נוספים: